<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"ד</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ארבעה רשויות לשבת רשות היחיד ור"ה וכרמלית ומקום פטור רשות היחיד הוא כגון ביתו כגון חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה טפחים וכן גדר גבוה עשרה ורחב ארבעה וכל אלו שהן רשות היחיד הן מוקפין מארבעה מחיצות שאפילו גדר גבוה אמרינ' גוד אסיק מחיצתא כלומר משוך המחיצות כלן למעלה כי שני מחיצות אינן רשות היחיד ובתוך זה הרשות מותר לטלטל בתוכו. ורשות הרבים הוא סרטיא כלומר (מחיצה) [מסילה] ההולכת מעיר לעיר וכן פלטיא כלומ' רחבה שמוכרין בה ובוקעין בה תמיד רבי' וכן מבואו' המפולשות מן העיר והולכים כלם כלומר פתוחין כלם לפלטיא ואסו' לטלטל תוך רשות הרבים מן התורה בארבעה אמות, פחות מארבעה אמות כתבתיו בח' שישי. וכן אסור לטלטל מן התורה ולהוציא ולהכניס מרשות היחיד [לרשות הרבים ומרה"ר] לרשות היחיד ויש מפרשים שכתבו לפי פירושם בגמרא כי כל אלו הקרויין רשות הרבים צריכין שיעברו בהם ס' רבוא בכל יום דומיא דדגלי המדבר וכן פרש"י ושאין בה חומה או שיש בה חומה שיהיה רשות הרבים שלה מפולש מפתח העיר הא' עד הפתח האח' ולפי זה אין בינינו רשות הרבי' גמורה ויש שפירשו דלא בעינן שעוברין שם ס' רבוא בכל יום אלא כל מבוי מפולש או דרך והוא רחב י"ו אמה ורבים בוקעין בו ומצויין שם הוי רשות הרבים וכן כתב הרמב"ם מדברות ויערות ושדות וכל מקום שהדרכים שלהם מפולשים והדרך רחב י"ו אמה והוא שלא יהא עליו תקרה ולא בעינן ס' רבוא ולא מחומה כמו שכתב רש"י. וכרמלית היא שאינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד ואסור לטלטל בתוכה מדרבנן וכן משאר רשויות לתוכו ומתוכו לשאר רשויות. וכרמלית היא כגון ים ובקעה כלומר שדות והאסטוני' שהם פוייאלי"ש שעושין לישב בהן והם רחבים ארבעה ואינם גבוהים עשרה. וכן [לקמן ז' ע"א] קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים כגון אדם שסתר כותל וחזר לבנותו והכניסו מבפנים כנגד ביתו והניח רחבה בינו ובין רשות הרבים או שהבית כותלו הסמוך לרשות הרבי' משופע ומצד אחר יוצא כנגד רשות הרבי' והראש האחד מהכותל נכנס כלפי פני' ובעבור שראשו אחד בולט מבטל בני רשות הרבים ליכנס כנגד הראש האחר הנכנס כנגד פנים ואף על גב דלפעמים דחקי רבים ונכנסין שם כיון שאינו נוח להשתמש בו בני רשות הרבים ולעבור בתוכו דינו ככרמלית וכן בין העמודים העשויים ברחבה לתלות שם תגרים סחורתם וכן האצטבאות העשויות שם לישב שם הסוחרים דינם ככרמלית. ומקום פטור [לקמן ח' ע"ב] הוא אסקופא כגון מפתן הבית שאינו תוך הבית והוא גבוה שלשה ואינו רחב ארבעה מקום כזה סמוך לרשות הרבים ולרשות היחיד מותר לבני רשות הרבים להשתמש בו וכן לבני רשות היחיד אבל אסור להחליף כלומר להעביר שום דבר מרשות הרבים לרשות היחיד דרך עליו כגון מי שעומד עליו ומשתמש עם בני רשות היחיד ונוטל שום חפץ מרשות היחיד ונותנו על אותו מקום פטור ואחר כך נוטלו ונותנו לבני רשות הרבים או להפך וזה הכלל כל מקום שיש בו גובה עשרה ורחב ארבעה טפחים דינו כרשות היחיד למטה מעשר' ורחב ארבעה דינו ככרמלית ואם אינו רחב ארבעה מקום פטור ואם אינו גבוה שלשה טפחים דינו כלבוד עם הקרקע. ולמטה אכתוב אם במקו' פטור אסור להחליף ברשויות דרבנן, כגון שעומד מקום הפטור בין שני כרמליות. ויש דברים אחרים אסרום חכמים ואינם נקראים רשויות לגבי שבת להיו' נימנין עם אלו כגון קרפף יותר מסאתים מוקף ולא הוקף לדירה כאשר אכתוב למטה שאסור לטלטל בתוכו אלא ארבעה אמות והזורק לתוכו חייב והוא רשות היחיד מדין תורה מאחר שהוקף מחיצות אלא שמחוסר דיורין. וכן בחצרות אסור להשתמש הדרין בבתים שסביב החצר שגזרו בו חכמים. וכן מרשות היחיד לרשות היחיד וכן במבואות שאינם מפולשות כדי שלא יבא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד כל אחד תמצא מבואר במקומו הראוי לו.
מקום פטור שאמרנו שמשתמשים בו שני רשויות ובלבד שלא יחליפו כלומר שלא יעבירו דרך עליו שום חפץ כגון שיניחו אותו מרשות הרבים על מקום פטור וממקום פטו' לרשות היחיד או בהפך. ואם נאמר שאסור כמו כן להחליף בין שני רשויות דרבנן כגון שעומד מקום הפטור בין שני כרמליות, או נאמר דוקא ברשויות דאוריתא אסור להחליף אבל לא ברשויות דרבנן כתבתיו בחל' י"ז בדיני מבוי בענין המים בדין אמת המים שעוברת בין הבתים וכו'.
<h2>דף ז.</h2>
יש חלוק ברשויו' בין דבר המסויים כגון עמוד וכיוצא בו ובין האויר, ובין למעלה מעשרה טפחי' ובין למטה מי', ובין יש בדבר המסויי' רחב ארבעה טפחים ובין אין רחב ארבעה, ובין שהם למטה משלשה טפחים סמוך לקרקע או למעלה משלשה, שכל אלו הענינים הם ברשות הרבים או בכרמלית או ברשו' היחיד. ואף על פי שיש לכל אחד מהם כמה חלוקים וכמה ענפים ופרטי', הכללי' שלהן הם שבעה חלקים ואלו הן. האחד מקום מסויים כלומר שאינו אויר כגון עמוד וכיוצא בו והוא ברשו' הרבי' או בכרמלית והוא גבוה עשרה טפחים או יותר ורחב ארבעה טפחים דינו כרשות היחיד לכל דבר בין שיהיה עומד זה הדבר המסויים ברשות הרבים או בכרמלית. השני אם הוא למטה מעשרה טפחים כלומר זה הדבר המסויים כמו שכתבתי למעלה עד שלשה טפחים סמוך לקרקע ורחב ארבעה טפחים דינו ככרמלית בין שיהיה זה הדבר עומד ברשות הרבים בין בכרמלית כי אין חלוק בכל זה שכתבתי בין רשות הרבים לכרמלית. השלישי אינו רחב ארבעה טפחים נקרא מקום פטור בין שיהיה גבוה למעלה מעשרה בין למט' בין שהוא עומד ברשות הרבים בין בכרמלית מותר להשתמש בו לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד כמו שכתבתי למעלה. הרביעי כל דבר שאינו גבוה שלשה טפחים מן הקרקע דינו כלבוד על גבי הקרקע ודינו כקרקע העומד עליו בין שהוא עומד ברשו' הרבי' בין בכרמלית בין במקום פטור בין באיזה מקום שיהיה ואפילו רחב ארבעה טפחים. החמישי אויר למעלה מעשרה בין בכרמלי' בין בר"ה נקרא מקום פטור ומותר לזרוק בו ואפי' נח כגון זורק טיט וכיוצ' ארבעה אמות וטחו בכותל בין שיהיה הכותל בר"ה בין בכרמלית. השישי אויר למטה מעשרה אם הוא בכרמלית דינו ככרמלית לכל דבר כגון לטוח בכותל למטה מעשרה אסור כדין הזורק בכרמלית ואם הוא ברשות הרבים דינו כרשות הרבים והזורק שם ארבעה אמות כגון טח בכותל שכתבתי למעלה חייב ואפילו אין רחב ארבעה טפחים דכיון דמפני הכותל רואין פני הקרקע כאלו זרק בקרק' דמי כי יש חלוק גדול בין זורק באויר ובין זורק על גבי מקום מסויים כי מקום מסויים למטה מעשרה אם רחב ארבעה טפחים יש לו דין כרמלית ואם אין בו רחב ארבעה יש לו דין מקום פטור ובאויר כל למטה מעשר דינו כרשות העומד בו בין רחב ארבעה בין אינו רחב ארבעה כגון לבנה זקופה וזרק וטח בפניה כמו שכתבתי בדיני זורק [ח"ו]. השביעי רשות היחיד אוירו י' עולה עד לרקיע ויש לו דין רשו' היחיד ואינו צריך הנחה על גבי מקום ארבעה אם זרק מרשות הרבי' לתוכו אפילו על קנה כל שהו חייב ואינו צריך הנחה על גבי מקו' ארבע' ברשות היחיד כלומר כל שנח ברשות היחיד. והא דאמרינן אין כרמלית למעלה מעשרה פירש כרמלית שהוא בא מכח הקרק' שהוא כרמלית אין שולט אותו כרמלית באוירו למעלה מעשרה וכן מוכח.
<h2>דף ז:</h2>
(בין) [בית] שאין בתוכו עשרה טפחי' (כמה גובה) [מהגובה] חללו וקרויו משלימו לעשרה כלומר שאם התקרה הוא גבוה עשרה מותר לטלטל בכל הגג על הגג אבל בתוכו דינו ככרמלית מאחר שאין בו עשרה ואין מטלטלין בו אלא ארבע אמות ואם חקק באמצעו ד' באורך על ד' ברחב ובאותו שחקק יש בגובה חלל עד התקרה י' מותר לטלטל בכלו ואפילו מה שהוא [חוץ] לחקק שאין בגבהו עשרה אפילו שרחוק הרבה מן המחיצות דחשבינן מה שסביב החקק כחור רשות היחיד ודינן כרשות היחיד כאשר אכתוב פשו' בשבת. חורי רשות היחיד כלומר בכותל כנגד פני רשות היחיד דינו כרשות היחיד וחורי רשות הרבים כלומר בכותל כנגד פני רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו כך פשוט בשבת וכתב רי"ף ומאחר דלאו כרשות הרבים דמו ואם יש בהן י' טפחים וגבוה י' יש להם דין רשות היחיד כגון עמוד שכתבתי למעלה [ז' ע"א] ואם אין גבוה עשרה טפחים ורחבן ד' יש להם דין כרמלית ואם אין רחבים ארבעה אפילו גבוה עשרה (יותר מי') הם מקום פטור. וכתבו התוספות וחורים שבכותל משני צדדיו כלומר שהם ברשו' הרבים כנגד פני רשות הרבים והם כמו כן ברשות היחיד כנגד פני רשות היחיד שהם מפולשים אם היה למטה מי' לאו כרשות היחיד דמי ודינם כמו שכתבתי למעלה בחורין שברשות הרבים ואם הם למעלה מי' אינם משתמשים בהם בני רשות הרבי' ודינם כרשות היחיד דהזורק לתוכן מרשות הרבים הוה ליה כזורק לרשות היחיד וחייב אפילו אין רחבים ארבעה דברשות היחיד לא בעינן הנחה במקום ד' כמו שכתבתי למעלה [ז' ע"א].
<h2>דף ח.</h2>
גומא דינה כמו עמוד דאם היא עמוקה עשרה או יותר ורחבה ארבע' דינה כרשות היחיד בין עומד ברשות הרבים או בכרמלי' ואם עמוקה פחות מעשרה ויש בה רחב ארבעה דינה ככרמלית ואם (יש) [אין] בה רחב ארבעה מקום פטור הוא וכן למעלה מעשרה ואין בה רחב ארבעה מקום פטור הוא ואם יש בו תשעה אע"ג דמשתמשים בה רבים אין דינה כרשות הרבים כמו שאמרתי בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו כמו שכתבתי בחלק שישי כי תשמיש על ידי הדחק כגון בגומא לא שמיה תשמיש הילכך בפחות מעשרה אם רחבה ארבעה דינה ככרמלית ואם אין רחבה ארבעה מקום פטור הוא כך פשוט ומוכח בגמרא בשבת.
<h2>דף ט.</h2>
אסקופא והוא מפתן הבית אם הוא פחות משלשה טפחים לקרקע כלבוד דמי ודינו כרשות העומד בו ואם גבוה שלשה או יותר עד עשרה ורחב ארבע' דינו ככרמלית ואם אינו רחב ארבעה דינו כמקום פטור ומשתמשים בו בני רשות הרבים ובני רשות היחיד מאחר שהוא עומ' בין שתי הרשויות והעומד עליו משתמש עם בני רשות הרבים ועם בני רשות היחיד ואסור מדרבנן להעביר דרך עליו חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים כשנח עליו כלומר שהניחוהו מרשו' זו ביד העומד על האסקופה, כי לו לא נח שם אלא שהעבירוהו בהעבר' דרך עליו מרשות לרשות חייב מן התורה. ואסקופא רחב' ארבעה אפילו פתח הבית נעול דינה כלפנים כלומר ברשות היחיד כי סתם אסקופה של בית מכוסה עם קורה שלמעלה מעובי הפתח וכל זמן שיש בחלל הקורה כלומר תחתיה באויר ארבעה אמרינן פי תקרה יורד וסותם ואפילו הפתח נעול אמרינן פי תקר' יורד וסותם מאחר שיש בעובי הכותלים שהוא הפתח ארבעה ובקורה שלמעלה ארבעה ודין האסקופה כרשות היחיד כי אם לא היה בקרוי של מעלה ד' בין שהפתח פתוח בין נעול דינה כרשות של חוץ דאי' יכולים לומר בה פי תקרה יורד וסותם דאין בו ארבעה וכל שאין בחלל אוירו ארבעה טפחים לא אמרינן פי תקרה וכו'. וכמו כן בענין אחר נמצא בו באסקופא דין שני רשויות הפתח פתוח נדון כלפנים ופתח נעול נדון כלחוץ כגון שקרה למעלה עובי הפתח בב' קורות ואין בשום אחד מהן ארבעה ובין שתיהן יש ארבעה ויש בין קורה לקורה ריוח פחות משלשה דאמרינן בהן לבוד והדלת מתוקן בענין שנועל בין שני הקורו' כשנועלי' הפתח שוקף על הקורה שכנגד חוץ וכשנועלין אותה נשארה הקורה האחת בחוץ והשני' בפני' הילכך כשהפתח פתוח אמרינן להן לבוד והנה יש בין שתיהן רחב ד' ופי התקרה החיצונ' שכנגד חוץ אמרינן יורד וסותם והוי דין האסקופה כרשות היחיד וכשהפתח נעול הוא שוקף בין שני הקורות של מעלה ואין עליה' דין לבוד כי הדלת בין שתיהן הילכך הקורה הנשארת בחוץ כשנועלין הדלת אין בה ד' טפחים ולא אמרינן בה פי התקר' יורד וסותם ודין האסקופה כלחוץ ולעולם כשהאסקופה גבוה י' או יותר ורחבה ד' דינה כרשות היחיד אפילו פתח נעול כי הו' רשו' לעצמו כמו עמוד ברשות הרבים שכתבתי למעלה [ז' ע"א] כך פשוט בשבת ודין אסקופא של פתח מבוי היאך דנין אותה כלפנים או כלחוץ כתבתיו בזה הנתיב [חי"ז] בענין מבוי.
עמוד ברשות היחיד גבוה עשרה ורחב ארבעה אסור לכתף עליו שאם תתירהו יבא להתיר לכתף ברשות הרבים כותל גבוה עשרה ורחב ד' שהיא רשות היחיד כך פשוט בשבת ורי"ף לא הביא זאת המימרא דאולי סביר' ליה דאי' הלכה כרבי מאיר בהאי דאף על גב דהלכה כרבי מאיר בגזירותיו משו' דכבר איפסיקא הילכת' דאמרינן [עירובין צ"א ע"א] אחד גגות וא' חצרות וא' קרפיפו' כלן רשות אחת הן ומטלטלי' מזה לזה וכן נראה עקר ושיעורו כיצד מודדין אותו אכתוב למטה בדין ארבעה אמות.
<h2>דף מז.</h2>
מטה של פרקים אם היה רפוי מותר אבל לא היה רפוי אסור דרבנן מן הצד אסור וכן מלבנות המטה פירוש שעושין מקום חלול מעין להכניס בו רגלי המטה שלא ירקבו בקרקע אסור להחזירם בשבת זולתי אם הוא רפוי כך פשוט בשבת הדף מן הקשת שמשים בו החץ והוא הנקרא בלשון חכמים לווחין של קסיקוס והוא מתפרק כלומר (משירין) [מסירין] אותו מן הקשת ומחזירין אותו אסור להחזירו בשבת ואם הוא רפוי מותר כך פשוט בשבת. אין בנין וסתירה בכלים כך פשוט בשבת [קכ"ב ע"ב]. כוס שנפרק בחוליות כגון של כסף עם רגל מות' לפרקו ולהכניסו בשבת כך כתב רבינו פרץ ז"ל.
<h2>דף צט.</h2>
חוליות הבור והסלע שהן גבוהי' עשרה ורחבן (חמשה) [ארבעה] הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מכאן פטור אבל אסור. ובור וחולייתו כלומר העפר שהוציא ממנו והניחו על שפתו מצטרפין לעשרה כך פשוט בשבת.
<h2>דף קא:</h2>
מחיצה הנעשית בשבת בין שנעשית בשוגג בין באונס בין בטעות [שמה מחיצה]. ואם נעשית במזיד אסור לטלטל בתוכה אבל לזרוק בתוכה מותר כך פשוט בשבת ולפרש"י כל מחיצה הנעשית בשבת דינה כך כי במזיד אינה מחיצה אבל רבינו תם חלק וכתב דדוקא מחיצה הנעשית ברשות הרבים ועשאה במזיד בין שנסתרה בשבת וחזר ובנאה בין שבנאה מתחלה בשבת אם היה במזיד אסור לטלטל בתוכה אבל שני חצרות סמוכות זו לזו שאם רצו מערבין שני' ואם רצו מערבין אחד ויש ביניהם כותל כגון ממחצלת למחיצ' ונגללה בשבת כי נאסרו שאם ערבו כל א' לעצמה וסמכו על מחיצ' זו, ואם חזרה כבתחלה להיות שטוח' חזרו להתרן הראשון אפילו ששטחו אותו במזיד. ויש מי שכתב דבכל ענין חזרו להתרן הראשון בין ברשות הרבים בין בכל ענין ואפילו שעשאן במזיד.
<h2>דף קכה:</h2>
אהל עראי לכתחלה אסור לעשותה בשבת כגון לפרוס מחצלת לעשות אהל וכדומה לזה וכן הדין ביום טוב אבל מוסיפין אהל עראי כלומר אם היתה כבר מועט (פרוצה) [פרוסה] ועשוי קצת מן האהל מערב שבת מותר בשבת להוסיפו כגון לפרוס כל המחצלת וכיוצא בו וכל שכן ביום טוב כך פשוט בשבת ובכמה דוכתי בעירובין כתב רש"י כי (לעולה) [לעולם] אינו אסור אהל עראי אלא בגג אבל בדפנו' מותר ובעלי התוספו' כתבו דאין לחלק וכן הסכימו רוב הפוסקי'.
<h2>דף קלח.</h2>
הנוד והוא כלי עשוי כמו נאד ועוברי דרכים משימין בו יין ובמקום לינתם שם שחונין שם ללון שוטחין אותו ופיו פתוח על גבי יתדות ארבעה והרוח עוברת ומצטנן היין והוא כמו אהל כשמותחין אותו ואסור לנטותו בשבת דהוי כמו אהל ודוקא שאינו מתוקן מערב שבת ברצועותיו אבל מתוקן כבר ברצועותיו שכבר התחיל לעשותו אהל מערב שבת מותר לנטותו בשבת דאינו אלא כמוסיף אהל עראי ודוקא שמותחין אותו [ב'] בני אדם אבל אדם אחד אסור כך פשוט בשבת. כסא גלין כלומר כסא המתפרק ומותחי' עליו עור אסור לנטותו בשבת שנראה כאהל. אבל מטה שמתוח בה עורה תמיד מחובר וכן כסא שמקפלין אותו בכותל ואח"כ שוטחו ומעמידו על רגליו אבל מה שעליו לעולם מתוח ועומד עליונו וכשמעמידו אין עושה בו שום דבר אלא שמישבו ומעמידו אפילו שמקפלו ותולה אותו או נוטה אותו לכותל ואחר שוטחו ומעמידו ומישבו מותר. וכן הדין בספסל. וכן אסלא והוא מקום מושב נקוב ועליו עור ועשוי לבית הכסא ומקפלו ושוטחו אבל עורו עומ' שם שטוח לעולם מחובר. אבל מטה ששוטחין העור ומסירין אותו מטה כזו אסור לשטחה בשבת כמו שכתבתי וכן כל כיוצא בזה, זולתי אם היה מערב שבת מתוקן וכבר התחיל בו למתוח כגון ברצועות או כך מותר בשבת למותחו דמוסיף אהל עראי מות' כך פשוט בשבת שלחן שנותנים אותו על גבי רגלים בשבת כך כתבו התוספות דמותר לשים אותו על רגלים כיון שאין לו מחיצו' ויש אומרין הטעם דאינו אסור משום אהל אלא כשצריך לחלל של מטה וכסא שצריך לחלל לתת מנעליו ובשלחן אינו צריך לו.
טלית כפולה אסור לנטותה ואם כרך עלי' חוט או משיחה מותר לנטותה פרש"י כגון שמותחת על ארבעה יתדות והיא מקופלת ומגעת לארץ לעשות לו צל. ורי"ף כתב טלית כפולה כגון טלית כפולה שהוקשרה בין כותלים והיא משולשלת ומגעת לארץ ונכנס בין ב' קצותיה וישן תחתיה בצלו אין בגגה טפח ולא בפחות משלשה סמוך לגגה טפח ולפיכך אסור ופטור מחטאת ואם היו עליה חוטים מאתמול ונטה אותם מותר. ותמהו עליו דאם אין גגה טפח מותר אפילו לכתחלה כדאמרינן גבי כילה ופירשו דמיירי שיש שם בגגה טפח אי נמי לאחר שכלה השפוע של הטלית יורד ממנו בשוה בלא שפוע טפח כדאמרינן בכילה דאם נחתא מפוריא טפח אסו' אפילו אין בגגה טפח. אבל אם כרך עליה חוט או משיחה מערב שבת חשוב כאלו היתה פרוסה טפח אפילו לא היתה פרוסה מאתמול טפח אלא כולה כרוכה. ולפרש"י נראה דאפילו יש בגגה טפח הוי אהל עראי ואם כרך בה חוט מיירי שתלאה מערב שבת ושיי' בה טפח ואולי כי בלא שיור בה טפח שרי מאחר שתלה בה חוט מאתמול כמו שכתבתי וכן נראה עקר וכן כתב הרא"ש.
וילון והוא מסך מבדיל שתולין אותו למחיצה לצניעות מותר לנטותו בשבת ומותר לפרקו פירוש דאין מחיצה בלא גג אלא דוקא מחיצות העשויות לטלטל או להכשר סוכה כך פשוט בשבת.
<h2>דף קלח:</h2>
כילה שעושין אותה לאהל על המטה וכן כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה ודוק' שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח אסור ואפילו שאין בגגה טפח דוקא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח אבל יש בפחות משלשה סמוך לגגה טפח אסור ואם יורדת מן המטה לארץ טפח אסור בכל ענין. ויכול להיות כי בכל ענין מותרת כגון אם תלה אותה מערב שבת וכרך בה חוט או משיחה למחר מותר לנטותה פירו' שנעשית פוריא גג לכילה וכילה כשהיא אסורה אפילו בעשרה בני אדם אסור שהרי אי איפשר להביאה מתוחה כמו שהיא ולתלותה דמאחר שהיא רחבה אינו יכול להיות שלא ימתחו אותה יותר בשע(ש)ה שנוטין אותה על המטה כך פשוט בשבת. ומותר לפרוס סדינים על המטה ואף על פי שהן יורדין מן המטה טפח שהרי אין בפריסת סדין על גב המטה משום אהל ובירידת סדין שיורד מן המטה אהל אין בו שום אסור כך כתבו המפרשים.
